![]() |
| חוף והר לה מורן מאוריציוס |
אי אחד, הרבה מסורות
![]() |
| השוק המרכזי בפורט לואיס במאוריציוס עם דוכני פירות ותבלינים |
![]() |
| חוף והר לה מורן מאוריציוס |
![]() |
| השוק המרכזי בפורט לואיס במאוריציוס עם דוכני פירות ותבלינים |
הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 עם הפסנתרן הצעיר יהלי זקן, והמיסה בדו מז'ור עם התזמורת הקאמרית הישראלית וארבעה סולנים, בניצוח רונן בורשבסקי
יום
חמישי, 15 באוקטובר בשעה 20:00 – אולם רקנאטי, מוזיאון תל אביב לאמנות
שבת,
17 באוקטובר בשעה 11:00 – מלון אלמא, זכרון יעקב
מקהלת
ברתיני פותחת את העונה התשיעית של "הסדרה הכוראלית הקטנה" במחווה מיוחדת
ללודוויג ון בטהובן, עם פתיחת שנת ה-200 למותו. בטהובן, שיצירתו נשמעת חדשנית
ורלוונטית גם היום, יוצג בקונצרט דרך שתי יצירות מתחנות שונות בחייו: יצירת נעורים
שעוד נשענת על המסורת הקלאסית, ויצירה כוראלית גדולה מתקופת בגרותו.
לצד המקהלה
יופיעו התזמורת הקאמרית הישראלית, הפסנתרן יהלי זקן, וארבעה זמרים סולנים: הסופרן
יעל אנדר, המצו-סופרן ניצן אלון, הטנור רון זילברשטיין והבריטון דמיטרי
נגרימובסקי. על כולם ינצח רונן בורשבסקי.
שתי יצירות, שתי תחנות
את הקונצרט
יפתח הקונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2 בסי במול מז'ור, אופ' 19. בטהובן החל לכתוב
אותו בסביבות גיל 18. למעשה זהו הקונצ'רטו הראשון שכתב לפסנתר, אף שהמספור שלו
מאוחר יותר. זוהי יצירה של מלחין צעיר, הנטועה עדיין במסורת הקלאסית ברוח מוצרט.
במחצית השנייה
יבצעו המקהלה, התזמורת וארבעת הסולנים את המיסה בדו מז'ור, אופ' 86, שהלחין בטהובן
שנים מאוחר יותר, כמלחין בשל ומבוסס.
הסולנים:
·
יהלי זקן, פסנתר – יליד 2004, מן
הבולטים בפסנתרנים הצעירים בישראל. זוכה פרסים בתחרויות פנינה זלצמן, האמן הצעיר
ופסנתר לתמיד. בתחרות המלכה אליזבת בבריסל היה המתמודד הצעיר ביותר בחצי הגמר,
והשנה השתתף בתחרות הפסנתר הבינלאומית ע"ש ארתור רובינשטיין. הופיע כסולן עם
התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח להב שני, עם התזמורת הסימפונית ירושלים,
התזמורת הסימפונית חיפה והתזמורת הקאמרית המלכותית של ולוניה. לומד אצל פרופ' תומר
לב בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, והשנה מצטרף
כמלגאי לקרן Imogen Cooper Music Trust בלונדון.
·
יעל אנדר, סופרן – סטודנטית לזמרה
בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, בכיתתה של אפרת
בן-נון, ומסיימת בימים אלה את שירותה כמוזיקאית מצטיינת בצה"ל. מלגאית
בהצטיינות יתרה של קרן תרבות אמריקה-ישראל וקרן רונן, וזוכת המקום השלישי בתחרות
ע"ש פאול בן-חיים (2024).
·
ניצן אלון, מצו-סופרן – למדה
באקדמיה למוזיקה בירושלים ובאקדמיה למוזיקה בלייפציג. מופיעה כסולנית עם
הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית ראשון לציון, הסימפונית ירושלים, אנסמבל בארוקדה
ואחרים, ובהפקות האופרה הישראלית. סולנית קבועה בסדרות של מקהלת ברתיני.
·
רון זילברשטיין, טנור – החל את
דרכו כנגן טרומבון בעולם הג'אז. בוגר האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ו"מיתר
– אופרה סטודיו". מופיע בקביעות עם האופרה הישראלית ועם תזמורות מובילות בארץ
ובעולם, ובהן התזמורת הסימפונית של ברלין ותזמורת החצר של וינה. השתתף בהקלטת
הבכורה של האופרה "הנביא" מאת אנטל דוראטי, שיצאה בהוצאת נקסוס.
·
דמיטרי נגרימובסקי, בריטון – יליד
רוסיה, בעל תואר שני במתמטיקה מהמכון לפיזיקה ולטכנולוגיה במוסקבה. עלה לישראל
ב-2022 ולמד זמרה קלאסית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. זוכה מלגת הצטיינות של
קרן תרבות אמריקה-ישראל (2024, 2025), והשנה הצטרף ל"מיתר – אופרה
סטודיו" של האופרה הישראלית.
כרטיסים: [קישור לרכישה]
הנחות לצעירים
עד גיל 35 בטלפון 051-5564288
![]() |
| מארז מתנה לחגים מאוסף פרחי הבר של הגן הבוטני עם ספר. צילום הגן הבוטני | קרדיט: הגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים |
![]() |
| מארז מתנה לחגים של הגן הבוטני מאוסף פרחי הבר עם תיק. קרדיט הגן הבוטני קרדיט: הגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים |
![]() |
תל אביב 2026, אסנת בן דב |
![]() |
| ברלין 2017, אסנת בן דב |
![]() | |
| ברצלונה 2013, אסנת בן דב |
![]() |
| צילום: פטריסיה בן עזרא |
![]() |
| הנבחרת רגע לפני הקפיצה למים - צילום: רונית כהן |
![]() |
| אימון הבכורה של הנבחרת! - צילום: רונית כהן |
אדם מהקהל מתבקש לחשוב על שם, מספר או מקום משמעותי בחייו. הוא אינו אומר את התשובה בקול ואינו משתף איש בבחירה שלו. מרום מור מביט בו, שואל כמה שאלות קצרות, כותב דבר מה על דף - וחושף פרט שלא הייתה אמורה להיות לו כל דרך לדעת.
לרגע משתררת דממה. אחריה מגיעים הצחוק, מחיאות הכפיים והשאלה שכמעט תמיד עולה במהלך מופע של אמן חושים: איך הוא עשה את זה?
זהו המרחב שבו פועל מרום מור - בין סקרנות לספקנות, בין פסיכולוגיה לאשליה ובין מופע בידורי למפגש מפתיע עם המוח האנושי. לאורך השנים הוא הופיע על במות, באירועים פרטיים ועסקיים וגם בטלוויזיה, אך הקהל שמולו נשאר תמיד החלק החשוב ביותר במופע.
האהבה של מרום לבמה החלה כבר בילדות. הוא נמשך להופעות, לקסמים ובעיקר לאפשרות לגרום לאנשים לעצור לרגע ולשאול את עצמם אם מה שראו באמת אפשרי.
אחד הרגעים המשמעותיים התרחש כשהיה בן 12. אמן טלפתיה שהיה חבר של הוריו ביקר בבית המשפחה וקרא עיתון. במהלך המפגש התבקש מרום לנסות לזהות במה עוסקת הכתבה שקרא האורח. התשובה שלו הייתה קרובה ומפתיעה מספיק כדי לעורר עניין - ובעיקר לפתוח בפניו דלת לעולם חדש.
עבור מרום, זו לא הייתה רק חוויה משעשעת של ילד. היא עוררה בו רצון להבין כיצד תשומת לב, התבוננות, אינטואיציה ותקשורת עם אנשים יכולות להתחבר לחוויה בימתית.
הוא החל ללמוד, לתרגל ולנסות את היכולות שפיתח בפני חברים, בני משפחה וקבוצות קטנות. כבר בגיל צעיר התברר לו שכדי להצליח לא מספיק לדעת לבצע קטע מפתיע. צריך גם לדעת לעמוד מול אנשים, לשמור על תשומת הלב שלהם, להצחיק אותם ולספר סיפור.
עם הזמן הבמה הפכה מתחביב ילדות לדרך חיים.
הבחירה לעסוק באמנות חושים באופן מקצועי לא הייתה מובנת מאליה. כמו צעירים רבים, גם מרום עמד בפני האפשרות לבחור במסלול יציב וצפוי יותר. עולם הבמה, לעומת זאת, אינו מגיע עם ביטחון או עם נוסחה קבועה להצלחה.
כל קהל מגיב אחרת. כל משתתף יכול להפתיע, וכל מופע עשוי להתפתח לכיוון שלא תוכנן מראש.
אחת התחנות החשובות בדרכו הייתה נסיעה לאוסטרליה. הריחוק מהבית והמפגש עם אנשים ממקומות שונים אפשרו לו לבחון את עצמו ואת החומרים שפיתח. הוא הציג קטעים בפני מטיילים וקבוצות שפגש, בדק אילו רעיונות עובדים ולמד כיצד ליצור קשר במהירות גם עם אנשים שאינו מכיר.
החוויה הזאת חידדה עבורו עיקרון שמלווה אותו עד היום: מופע טוב אינו מתקיים רק על הבמה. הוא נוצר בתוך מערכת היחסים שבין האמן לבין האנשים שיושבים מולו.
קטע שעובד בצורה מצוינת מול קהל אחד לא בהכרח יעבוד באותה צורה מול קהל אחר. אמן חושים צריך לקרוא את החדר, להבין את האנרגיה שבו ולהתאים את הקצב, ההומור ורמת ההשתתפות למה שמתרחש בזמן אמת.
כשחזר לישראל החל מרום להפוך את הניסיון שצבר למופע מסודר. בהדרגה הגיעו הופעות נוספות, קהלים גדולים יותר ואירועים מגוונים - ממפגשים אינטימיים ועד אירועי חברה וכנסים.
נקודה משמעותית נוספת בהתפתחות המקצועית של מרום הייתה המפגש עם אמן החושים הבינלאומי אורי גלר.
גלר היה מהאנשים שהפכו את הטלפתיה, כיפוף הכפיות ואמנות החושים לחלק מהתרבות הפופולרית. המפגש ביניהם אפשר למרום להיחשף לניסיון של אחד השמות המוכרים בעולם בתחום ולפתח רעיונות למופע הייחודי שלו.
אלא שמרום לא ביקש להעתיק את הסגנון של אמני החושים שקדמו לו. הוא פיתח גישה עכשווית יותר, שמשלבת קצב, הומור, אלתור והשתתפות בלתי פוסקת של הקהל.
במקום לעמוד רחוק מהצופים וליצור רק אווירה מסתורית, הוא מכניס את המשתתפים אל תוך המופע. הבחירות שלהם, הזיכרונות שלהם והתגובות שלהם הופכים לחומר שממנו נבנה הערב.
אחד הרגעים שבהם נחשף מרום לקהל רחב היה ההשתתפות בעונה השנייה של „גוט טאלנט ישראל”.
הוא הופיע בפרק החמישי של העונה והציג בפני השופטים קטע ששילב אמנות חושים, יצירתיות ונוכחות בימתית. בתוך דקות ספורות הוא הצליח להמחיש את הסגנון שמאפיין אותו: לא רק להציג יכולת מפתיעה, אלא לבנות סביבה רעיון שלם שמסקרן את הקהל.
הופעה בתוכנית כזאת מציבה אתגר שונה ממופע מלא. כאשר עומדות לרשותו 45 או 60 דקות, אמן יכול ליצור קשר בהדרגה עם האנשים באולם, לבנות מתח ולפתח סיפור. בטלוויזיה הכול צריך לקרות במהירות.
האמן צריך למשוך את תשומת הלב מהרגע הראשון, להסביר את הרעיון בלי להכביד, לשתף את השופטים ולסיים ברגע שיגרום לצופים לזכור אותו.
מרום הצליח להפתיע את השופטים לא רק בזכות היכולת שהציג, אלא גם בזכות הדרך היצירתית שבה בנה את הקטע.
המונח „אמן חושים” עלול לגרום לחלק מהאנשים לחשוב שמדובר באדם המחזיק ביכולת על־טבעית לקרוא מחשבות. מרום מציג תפיסה אחרת.
מבחינתו, אמנות חושים היא תחום המבוסס על למידה, תרגול ופיתוח של מיומנויות. היא משלבת טכניקות של השפעה וסוגסטיה, קריאת שפת גוף, תשומת לב לפרטים, פסיכולוגיה, תזמון והבנה של התנהגות אנושית.
כל אלה מתחברים ליצירת רגע שנראה בלתי אפשרי.
האמן אינו חייב לדעת בדיוק מה עובר בראשו של אדם אחר. הוא צריך להבין כיצד אנשים חושבים, איך הם מקבלים החלטות, אילו רמזים הם מוסרים בלי לשים לב וכיצד אפשר להוביל אותם בתוך חוויה שתיראה חופשית לחלוטין.
זהו גם אחד ההבדלים בין אמן חושים לקוסם קלאסי. בעוד קסמים רבים מתמקדים בקלפים, חפצים, זריזות ידיים ואשליות חזותיות, אמנות החושים מתמקדת באנשים עצמם.
המחשבות, הבחירות, הזיכרונות והתגובות של המשתתפים הופכים לאביזרים המרכזיים של המופע.
גם כאשר הקהל מבין שמאחורי ההתרחשות נמצאות טכניקות נלמדות ולא כוחות מסתוריים, החוויה עדיין מפתיעה. השאלה אינה רק האם אפשר להסביר את מה שהתרחש, אלא כיצד הצליח האמן לבצע אותו בלי שהצופים יבחינו בדרך.
![]() |
| מרום מור משלב במופעיו אמנות חושים, הומור והשתתפות פעילה של הקהל. |
מופע של מרום מור אינו בנוי רק מסדרה של קטעים המתבצעים באופן זהה ערב אחר ערב. האנשים הנמצאים באולם משפיעים על הדרך שבה המופע מתקדם.
משתתף אחד עשוי להתבקש לחשוב על אדם משמעותי בחייו. משתתפת אחרת תבחר מספר, מילה או ציור. במקום אחר, חברים לעבודה יגלו עד כמה הם מכירים זה את זה - או עד כמה קל להשפיע על החלטה שנראית אקראית לחלוטין.
המופע אינו מתקיים רק עם האנשים שעולים לבמה. גם מי שנשאר בכיסא יכול לקחת חלק בתרגילים מחשבתיים ולהרגיש שההתרחשות פונה ישירות אליו.
המרכיב הזה הופך כל מופע לחד־פעמי. אפשר להציג רעיון דומה בפני קהלים שונים, אבל התגובות, ההערות והרגעים המצחיקים יהיו תמיד אחרים.
מופע בפני הנהלה של חברה אינו מתנהל כמו יום הולדת משפחתי. קהל בכנס מקצועי שונה מקבוצה של חברים, ואירוע בעברית אינו בהכרח מתפתח כמו הופעה באנגלית.
לכן חלק חשוב מעבודתו של מרום מתרחש עוד לפני העלייה לבמה. הוא לומד מי הקהל, מה אופי האירוע ואיזו חוויה מבקשים ליצור. בהתאם לכך ניתן להתאים את התוכן, את רמת האינטראקציה ולעיתים גם לשלב מסרים או פרטים הקשורים לאנשים ולארגון.
מופע שעוסק בטלפתיה, השפעה וקריאת מחשבות עלול להפוך בקלות לדרמטי או כבד מדי. כאן נכנס ההומור, שהוא חלק מרכזי בסגנון של מרום.
הצחוק מוריד את המתח ומאפשר לאנשים להשתחרר. משתתפים שנרתעים בתחילה מהאפשרות לעלות לבמה מגלים שהמטרה אינה להביך אותם, אלא להפוך אותם לחלק מרגע משותף ומצחיק.
ההומור גם עוזר להתמודד עם הספקנות הטבעית של הקהל. מרום אינו מנסה לדרוש מהצופים להאמין בכוחות מיוחדים. הוא מזמין אותם לצפות, לחשוב, לנסות להבין - ובאותו זמן פשוט ליהנות.
לא פעם דווקא הרגעים שלא תוכננו מראש הופכים לזכורים ביותר. תגובה מפתיעה של משתתף, משפט שנזרק מהקהל או ניסיון מצחיק להסביר כיצד התבצע קטע מסוים יכולים לשנות את האווירה באולם.
כדי להתמודד עם רגעים כאלה צריך יותר מידע טכני. נדרשים ניסיון, מהירות תגובה ויכולת לגרום לכל משתתף להרגיש בנוח.
אמן חושים צריך לדעת מתי להתקדם, מתי לעצור, כיצד לפנות לאדם ביישן ואיך להוציא ממנו תגובה בלי לגרום לו להרגיש חשוף או מובך.
אחת הסיבות שמופעי אמנות חושים נשארים מרתקים היא שהקהל אינו יודע מראש מה עתיד לקרות.
במופע מוזיקלי אפשר להכיר את השירים. בהצגה אפשר לקרוא מראש את התקציר. במופע אמנות חושים, לעומת זאת, חלק גדול מהחוויה תלוי באנשים שנבחרים להשתתף ובבחירות שהם עושים באותו רגע.
גם מרום אינו יכול לדעת מראש בדיוק כיצד כל משתתף יגיב. כאן נכנסת היכולת שלו לאלתר ולכוון את המופע תוך כדי תנועה.
האלתור אינו אומר שהכול מקרי. מאחורי כל קטע יש תכנון, ניסיון ותרגול. אך בתוך המסגרת המתוכננת צריך להשאיר מקום לאדם שעומד מולך - לקצב שלו, לאופי שלו ולדרך שבה הוא מגיב לסיטואציה.
השילוב בין תכנון מדויק לבין חוסר ודאות הוא שהופך את המופע לחי.
לצד מופעי אמנות החושים, מרום מעביר גם הרצאות המבוססות על הידע והניסיון שצבר.
התפיסה שמובילה אותו היא שאמנות חושים אינה יכולת על־טבעית שניתנה למעטים, אלא אוסף של מיומנויות שאפשר ללמוד, לפתח וליישם גם מחוץ לבמה.
בהרצאותיו הוא עוסק בין היתר בטכניקות השפעה, פענוח שפת גוף, תקשורת בין־אישית, יצירת מציאות וחשיבה חיובית. הוא מראה כיצד אנשים מוסרים מידע באמצעות היציבה, תנועות הידיים, הבעות הפנים ואפילו הדרך שבה הם בוחרים מילים.
הנושאים האלה רלוונטיים כמעט לכל אדם. הם יכולים לסייע במכירות, בניהול, במשא ומתן, בעמידה מול קהל ובתקשורת יומיומית.
עם זאת, ההרצאה אינה בנויה כשיעור מקצועי כבד. מרום משלב בה הדגמות, סיפורים, השתתפות של הקהל והרבה הומור. כך הידע מועבר דרך חוויה שאפשר לזכור גם זמן רב לאחר שהאירוע מסתיים.
לאורך השנים הופיע מרום בארץ ובעולם בפני קהלים מסוגים שונים - באירועי חברה, כנסים, ימי הולדת, חגיגות משפחתיות ומופעים לקהל הרחב.
המעבר בין אירוע קטן למופע גדול דורש התאמה. באולם רחב צריך להחזיק את תשומת הלב של מאות אנשים ולוודא שגם מי שיושב רחוק מרגיש חלק מהמתרחש. באירוע אינטימי, לעומת זאת, הקהל נמצא במרחק קטן מהאמן ובוחן כל תנועה מקרוב.
דווקא המפגש הקרוב יכול להפוך את החוויה לעוצמתית במיוחד. אין מסך, אין עריכה ואין אפשרות להאשים את מצלמת הטלוויזיה. הכול מתרחש בזמן אמת ומול העיניים.
באירועים עסקיים ניתן להתאים את המופע לאופי החברה, לקהל ולמטרת הערב. לעיתים מדובר במופע מרכזי, ובמקרים אחרים אמנות החושים משתלבת כבר בשלב קבלת הפנים ויוצרת שיחות בין האורחים.
באירועים פרטיים, היתרון הוא היכולת להפוך בני משפחה וחברים לחלק מהתוכן וליצור רגעים שמרגישים אישיים לחלוטין.
אנחנו חיים בתקופה שבה כמעט כל דבר ניתן לבדיקה. אפשר לחפש מידע בתוך שניות, לצפות בסרטוני הסבר ולמצוא אנשים שמנסים לחשוף כיצד אשליות שונות פועלות.
ובכל זאת, מופעי אמנות חושים ממשיכים לסקרן.
אולי הסיבה היא שהמופע אינו עוסק רק בשאלה כיצד התבצע הקטע. הוא נוגע גם בשאלות רחבות יותר: עד כמה הבחירות שלנו באמת חופשיות? מה שפת הגוף שלנו מספרת לאחרים? האם אפשר לצפות מראש כיצד נגיב? וכמה מהדברים שמתרחשים מולנו אנחנו כלל לא מבחינים בהם?
מרום אינו מבקש מהקהל להשאיר את ההיגיון מחוץ לאולם. להפך. גם הספקנים מוזמנים להתבונן, לנתח ולנסות למצוא את ההסבר.
אלא שבזמן שהם עסוקים בחיפוש אחר התשובה, המופע כבר מתקדם אל ההפתעה הבאה.
ההצלחה של מופע אמנות חושים אינה נמדדת רק במחיאות הכפיים. היא נמדדת גם בשיחות שמתחילות לאחר שהאורות נדלקים.
אדם אחד יהיה משוכנע שהוא הבין כיצד בוצע אחד הקטעים. אדם אחר יטען שאין לכך שום הסבר הגיוני. משתתף שעלה לבמה ינסה להיזכר אם אמר משהו בלי לשים לב, והחברים שלו ימשיכו לשאול אם היה מתואם מראש עם האמן.
מרום מור בנה את הקריירה שלו בדיוק בתוך הפער הזה - בין מה שאנחנו יודעים שיכול להיות אפשרי לבין מה שהעיניים שלנו משוכנעות שראו.
הדרך שלו התחילה כילד סקרן שנמשך לבמה, המשיכה דרך לימוד, תרגול, מפגשים עם קהלים בארץ ובעולם, היכרות עם אורי גלר והופעה ב״גוט טאלנט ישראל״, והפכה למקצוע שמחבר בין אמנות חושים, פסיכולוגיה, הומור ותקשורת עם אנשים.
בסופו של דבר, הסוד אינו רק ביכולת להפתיע את הקהל. הוא נמצא ביכולת לגרום לאנשים לצחוק, להשתתף, להסתקרן ולצאת מהמופע עם שאלה אחת שעדיין לא קיבלה תשובה:
למידע נוסף, לצפייה בסרטונים ולפרטים על מופעים ניתן לבקר באתר הרשמי של אמן החושים מרום מור.
מקהלת ברתיני
בקונצרט ליל קיץ באודיטוריום המרהיב של האוניברסיטה המורמונית בירושלים. מסע
מוזיקלי מהרנסנס ועד ימינו – סקרלטי, פרסל, פורה, אלגר, ראטר ושירי עם מן העולם –
באחד מאולמות הקונצרטים היפים בישראל, המשקיף אל נופי העיר העתיקה.
מקהלת ברתיני מזמינה את הקהל לקונצרט שרובו מוזיקת
א-קפלה, באודיטוריום של המרכז האוניברסיטאי בריגהם יאנג (האוניברסיטה המורמונית)
שעל הר הצופים בירושלים – אולם הנחשב לאחד היפים והמרשימים בארץ, עם חלונות קשת ענקיים
הצופים אל העיר העתיקה ואקוסטיקה יוצאת דופן. הקונצרט, Hear My Prayer, יתקיים
ביום א' 19 ביולי 2026 בשעה 20:00, בניצוחו של רונן בורשבסקי ובהשתתפות הפסנתרן
יבגני אוסלון.
בלב התכנית עומדת המוזיקה המקהלתית האנגלית
לדורותיה: מיצירות הרנסנס של ויליאם בירד (Ave Verum Corpus) ותומס מורלי, דרך
יצירתו הנוגעת ללב של הנרי פרסל Hear My Prayer, ועד הרומנטיקה המאוחרת של צ׳רלס
יוברט פארי There is an old belief למילותיו של ג׳ון גיבסון לוקהרט, ואדוארד אלגר,
שיצירתו Lux Aeterna – בעיבודו של ג׳ון קמרון לנעימת "נמרוד" האהובה
מתוך וריאציות אניגמה – היא מרגעי השיא של הערב, וכן יצירתו המרשימה של ג'ון ראטר –
"שירו לה' שיר חדש".
בחלקו השני של הערב תצא המקהלה למסע בין שירי עם
מרחבי העולם: השירים האיריים Down by the Sally Gardens (למילות ויליאם בטלר ייטס,
בעיבוד נגה פלד) ו-Danny Boy בעיבודו של בוב צ׳ילקוט, השיר הארגנטינאי Chiquilin
de Bachin בעיבוד אסטור פיאצולה, הספיריטואל Every Time I Feel the Spirit בעיבוד
ויליאם דוסון, ולצדם פנינים ישראליות: "הדודאים" מאת צבי שרף
ו"ברית עולם" למילות אהוד מנור ולחן מתי כספי.
הכרטיסים בחינם, אבל בהזמנה מראש באתר האוניברסיטה המורמונית.
שלכם, יורם בר-סלע