31.8.2019

Go! - מופע מחול בוגר | מאת גלית ליס

צילום: אלי פאסי
על הבמה 20 נשים, שהשנים רשומות בגופן, "עפות על עצמן". בנות 60-82 מפגינות יכולת הבעה, גמישות וקואורדינציה, שלא הייתה מביישת צעירות בהרבה מגילן. חלקן החלו לרקוד רק לעת זקנה, לאחר שהתשחררו מהתנגדותם של ההורים. אחרות, רקדו בצעירותן לפעמים עם ההורים התומכים), אבל הפסיקו מסיבות אישיות, משפחתיות ולאומיות. כמה מהן עסקו בתחומי יצירה אחרים וחלקן הגיעו לאמנות בדרך מקרה. 

עולם המחול חוגג את האסתטיקה של הגוף הצעיר והגמיש, וגלית ליס-כוריאורפית, הולכת נגד הזרם. היא יוצרת עצמאית וחברה בעמותת הכוראוגרפים. יוזמת סדנאות בתנועה ואמנות הבמה לנשים בגיל הבוגר, וחוקרת בהן את הוויית ההתבגרות והזיקנה דרך הגוף והתנועה. כחלק מהאג'נדה האמנותית והחברתית שלה, היא בוחרת ליצור עם נשים מבוגרות שאינן רקדניות. יוצרת מניפסט לגוף הבוגר, בעקבות איבון ריינר שהתחילה בשנות ה-50 את "הרנסאנס של הגוף הבוגר". גלית ממשיכה את הדרך בכוונה לשנות את הציפיה שגוף שמופיע על הבמה חייב להיות חטוב וצעיר. גם לגוף מבוגר ללא ניסיון ריקודי רב שנים יש עתיד על הבמה. איך החברה חיה עם התבגרות וזיקנה, זה שיח חברתי ואמנותי. 



 "בחרתי להעלות את המופע במרכז סוזן דלל
מעוזו של המחול המקצועי בארץ"

"לפני 11 שנה התאהבתי בגוף המבוגר. ענין אותי הגוף של הרקדניות הבוגרות, עם כל כך הרבה אנושיות ואסתטיקה, זיקנה והתבגרות יפה" אומרת גלית ליס ומוסיפה: "נשות להקת GO אינן רקדניות. המופע הוא מניפסט לגוף המבוגר. אקט חתרני של הגוף הנשי: לתת לנו לעוף על עצמנו גם אם זה לא מקובל בחברה. להתחיל לרקוד בגיל 70. מסתבר שהיכולת להניע את הגוף, גם כשהגוף כואב והנפש מצולקת מזכרונות העבר, מעוררת מוטיבציה לפעילות ויצירתיות, מעניקה שמחת חיים ומשמעות עמוקה".  

תהליך היצירה המיוחד של גלית ליס החל בשנת 2008. שנה שלמה של התלבטויות. מה מותר?  מה אסור. לא מתאים לאשה מבוגרת להתנהג בצורה מסוימת, מה הסיבה שמותר להקשיב למוסיקה ברחוב ואסור לרקוד?

בנות הלהקה עובדות לפי מתודולוגיה של גלית לגוף הבוגר. מתוך הקשר לגוף ותשומת הלב, הגוף מתחיל לנוע. משתחרר מהפחדים שמנהלים אותו וחוזר להיות מישהו עם מוטיבציה ועם פיסיות משלו - אז הכל אפשרי.

ב-3 בספטמבר 2019, תופיע להקת GO בפסטיבל מחול בינלאומי בהנובר, גרמניה.  המופע סובב סביב דמות טייסי הקרב "המאצ'ואיסטים", לבין גופן הבוגר של הרקדניות. במופע שני דימויים מאד סטראוטיפיים: הילדה שרוצה להיות בלרינה. הילד שרוצה להיות חייל גיבור. סיפורים שקשורים לתשוקות שלנו. נשים שרצו לרקוד בילדותן, מגשימות את חלומן לעת זקנה.

צילום: אורנה קלגרד


המופע הבא בסוזן דלל: 16 בספטמבר 2019, במסגרת חגיגות 30 שנים למרכז סוזן דלל.

רוקדות ושותפות בתהליך היצירה: אורית גרוס, בינה רנקורט, בתיה כהן, הילי גוברין, הלינה שמשינס, ורדה זליג, ורדה גנוסר-זכאי, זהבה נוי-מאיר, טרי קישינובסקי, מור כמורה, נאוה שפירא, נורית לימור, נעמייהל, עדה נגר, ציפורה רם פינק, רות גור-לביא, שלומית ריבף תלמה דים, תמר נתנאל, תרצה שפנאוף-מני וגלית ליס.

המוסיקה מקורית ובעריכת אבי בללי. פסנתר: רועי ירקוני, דרמטולוגיה: נטלי צוקרמן. עיצוב תאורה: רותם אלרואי, עיצוב סאונד: משה שאשו, תלבושות: נגה רם וגלית ליס, בגדים ויעוץ לתלבושות: סטודיו איריס ארליך, ניהול הצגה: נעה דר, טריילר וצילום סטילס: אלי פסי, עיצוב גרפי: נורית ברנדה, יחסי ציבור: קרנית בסון.

שלכם, יורם בר-סלע




לחצו כאן ותמצאו הנחות ומבצעים על מגוון הופעות והצגות

אשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - עקבו אחרינו בפייסבוק


תגובה 1:

  1. אני גאה ושמחה להיות תלמידה לריקוד בקבוצת המחול של גלית. הריקוד נותן לי ולחברותי הרוקדות המון הנאה רגשית וקבלה פיזית של הגוף על מגבלותיו ויכולותיו.

    השבמחק

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן