13.8.2018

פינה לפינה באוש



הרבה נכתב ונאמר על באוש, מעין קיסרית המחול המודרני, מיוצרות תיאטרון המחול. לפני כמה שנים צבאנו על קופות הקולנוע בניסיון להשיג כרטיסים לסרט אודותיה, (סרטו של וים ונדרס "פינה" 2011) חוששים שירד מהמסכים ונחמיץ. עתה ניתן יהיה לשוב לצפות בלהקה שחוזרת לארץ לאחר 21 שנים עם היצירה  "מזורקה פוגו". זה יהיה מופע הפתיחה של סדרת המחול 2018-2019 בבית האופרה. 

על היצירה "מזורקה פוגו" 
היצירה נוצרה בשיתוף התערוכה הבינלאומית בליסבון אקספו, מוקדשת לעיר ליסבון ומשתתפים בה כ- 30 רקדנים. באוש הרכיבה פסקול מיוחד המלווה את היצירה משירי פאדו בביצוע מי שנחשבת למלכת הזמר הפורטוגלי אמיליה רודריגז, וגם סמבה ברזילאית ובוסה נובה, ועד למוזיקת ג'אז מאת דיוק אלינגטון ובן וובסטר והזמרת ליסה אקדל, ומוזיקה קלאסית בביצוע רביעיית בלנסקו והכנר גדעון קרמר ועוד.

בהתחלה פורץ רקדן אל הבמה, מסתובב במהירות מטורפת ומזנק למעלהת ברקע צלילי סקסופון, ואז הוא נעלם.
אישה מופיעה על הבמה ומתחילה לגנוח לתוך מיקרופון. לצלילי מוזיקת בלוז ענוגה נשכבים הגברים בשורה על הרצפה ומניחים לאישה לדאות באוויר מעל לידיהם המורמות. היא מטפסת על כתפיו של אחד הגברים ומפילה עצמה לאחור אל זרועותיהם של הגברים האחרים. כשהיא ישובה על כיסא גברמסובב אותהוהיא גונחת. לא ברור אם אלה גניחות הנאה או סבל. רקדן נוסף מגיע ומבצע ריקוד סולו אינטימי. תמונה של מוזיקאים מכף ורדה מוקרנת , וסדרה של ריקודי הסולו ממשיכה בליווי סוגים שונים של מוזיקה.

שעתיים וחצי של תיאטרון מחול משובח, מרהיב ומלא דמיון. היצירה הוצגה ברחבי העולם: ליסבון, ברלין, וופרטל, פריז, ברצלונה, סידני, סן פאולו, הונג קונג, ניו יורק, לונדון, מוסקבה ועוד.


אודות פינה באוש
באוש נולדה בשנת 1940 בעיר זולינגן. הוריה ניהלו בית קפה ופינה ואחיה סייעו להורים בעבודתם בבית הקפה. את לימודי המחול סיימה באסן בהדרכתו של קורט יוס. מיד אחר כך הזמין אותה מנהלם של תיאטרוני וופרטל, ארנו ווסטנהופר ליצור כוריאוגרפיות ללהקת המחול. בשנת 1973 שינתה באוש, את שמה של הלהקה לתיאטרון מחול וופרטל. בהמשך שמה של היוצרת נוסף לשם הלהקה כחלק מהשם הרשמי.

בספרו "פינה באוש, תיאטרון מחול" של נורברט סרבוס הוא מסביר  שתרומתה של פינה באוש לעולם המחול  אינה רק ביצירת סגנון ריקוד חדש: תיאטרון מחול . היא עשתה יותר מכך - היא חוללה מהפכה בתפישת המחול ובהגדרתו, שהשפיעה גם על התיאטרון, האופרה והקולנוע. לתיאטרון המחול פתיחות גדולה יותר מכל צורה קודמת של מחול. הוא משתמש בסגנונות מחול שונים, עוסק בנושאים מגוונים הלקוחים הן מחיי היומיום והן מעולם האגדות, המיתוסים והחלומות. המהפכה, כדרכה של מהפכה לוותה בתחילת הדרך בהתנגדות, ביקורת ומחלוקות.



עם הזמן קנתה לה שם עולמי, ואף השפיעה על התפתחות המחול הבינלאומי. המושג "תיאטרון מחול" הפך לערך מילוני. תיאטרון המחול של וופרטל היה למודל של תיאטרון עולמי עשיר בצבעים וצורות, שנוגע בתקוות ובמצוקות. פינה באוש טענה שאין לראות את עבודתה ככוריאוגרפיה בלבד . תיאטרון המחול שלה אינו בגדר טכניקה , אלא מגלם גישה לעולם , גישה המאפשרת להביט ביושר ודיוק בבני אדם ובהתנהגותם מבלי לשפוט אותם. הוא מציג בני אדם כפי שהם, ולא כמו שהם אמורים להיות. הוא אינו מציג אידיאלים אליהם יש לשאוף, אינו מתיימר להיות ערכאה מוסרית כלשהי. הוא מתעדכן מיצירה ליצירה, כעבודה בתהליך,  בבדיקה מהו אושר דרך ניסוי וטעייה. כך  נפתחת הדרך לאנשים להיות נאמנים לעצמם.
*סרבוס מוסיף ומסביר בספרו שהמשותף לכל עבודותיה של באוש היא הכמיהה לאהבה שאין לוותר עליה עד שתתממש. ההתפתחות הכרונולוגית ביצירותיה מלמדת על חופש מתגבר. הוא מצטט: "אם הזמנים קשים אני חייבת לעשות משהו נחמד כדי לנחם את עצמי. אם זה זמן טוב אני יכולה לעשות את ההיפך". כלומר, היא יצרה את העבודות הכי מצחיקות ברגעים של עצב. זה היה מין איזון פנימי. לדעתו של סרבו המשמעות העיקרית בעבודתה של באוש טמונה בהרחבת מושב בריקוד, לא עוד רצף תנועות הקשורות זו בזו, אלא בדיקה וחקירה. תיאטרון המחול התפתח לתיאטרון חווייתי המבטא את המציאות דרך חוויה גופנית. הוא מחמיא לה בספרו על כך שהיא השכילה להציג בעבודותיה ספקנות וביקורתיות יחד עם תקווה, עם הקושי והסבל יש את השייכות של האדם לעולמו והכח לפתור ולהתגבר. היא העידה על עצמה כאופטימיסטית מאד ריאליסטית.
גישה זו תקפה היום ממש כפי שהיתה לפני 35 שנים, כאשר הלהקה של תיאטרון המחול של וופרטל יצאה למסע החקירה עם הכוריאוגרפית שלה.

יצירותיה ביססו את הלהקה כאחת החשובות בעולם, והקנו לבאוש מעמד של אחת היוצרות הבולטות והמשפיעות וזיכתה אותה בפרסים רבים. בשנת 2009 הלכה פינה באוש לעולמה. במהלך הקריירה הענפה שלה היא יצרה 46 יצירות שהפכו לאבן דרך במחול הבינלאומי בהן: פולחן האביב, ציפורנים, ויקטור, קפה מילר, כחול הזקן, בוא לרקוד איתי, 1980, קונטקהוף ועוד יצירות רבות. חלק גדול מהן מרכיבות את רפרטואר הלהקה עד היום. באוש הותירה אחריה מורשת אדירה ואין יוצרת המזוהה יותר ממנה עם המחול העכשווי.

"אני חושבת שחשוב להכיר את העולם בו אנחנו חיים" אמרה באוש, ואכן בלהקתה רוקדים רקדנים מכל העולם. היום מונה הלהקה 36 רקדנים, שלושה דורות של רקדנים המגיעים מ- 16 מדינות שונות.השנה מציינת הלהקה את עונתה ה 44.
"השאלות לא פוסקות, תהליך החיפוש לא נגמר יש משהו כמעט אינסופי בתהליך הזה, וזה מה שכל כך נהדר בתהליך היצירה."

פינה באוש
מועדי ההופעות - בית האופרה בתל אביב
יום חמישי 4/10 בשעה 20:00
יום שישי 5/10 בשעה 13:00
מוצאי שבת 6/10 בשעה 20:00
יום ראשון 7/10 בשעה 20:00

כרטיסים בקופת האופרה
http://www.israel-opera.co.il/?CategoryID=1103&ArticleID=4670 או בטלפון 03-6927777







לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן