הסוד הכמוס של העיצוב:
יעקב קאופמן הוא מבין המעצבים הבכירים בישראל ועובד עם חברות בינלאומיות מובילות. לאורך קריירה של עשרות שנים, גילה קאופמן את אחד מסודות העיצוב: ברב המקרים, עיצוב אינו נוחת כהשראה מלמעלה. עיצוב טוב נובע מהמון נסיונות ובחירת המוצרים המוצלחים ביותר. ויעקב קאופמן אלוף בזה. הוא בוחר נושא, בא בבוקר לסדנה שלו ועובד. הוא מייצר דגמים, משנה, משכלל, בוחן אינספור פתרונות שמקיימים את הפונקציה הנדרשת, משפר ומלטש. וכשכבר אין לו רעיונות נוספים... הוא שוב חוזר ומייצר את אותם דגמים. "תוך כדי החזרה על אותם דגמים, עולים לי רעיונות חדשים, ומגוון הפתרונות הולך וגדל", אומר קאופמן על תהליך העבודה שלו... ומחייך בהנאה. כן, כחלק מהתהליך, מעורבים בעשיה גם חוש ההומור של יעקב ויצר משחק אינסופי. המוצרים שיוצאים תחת ידיו מרתקים, מסקרנים, מרגשים ומחייכים.
תערוכות מחייכות:
תערוכות מחייכות:
לפני כמה שנים הציג במוזיאון הקריקטורה בחולון תערוכה של 3,000!!! רישומי חתולים. לפני כשנה וחצי הציג במוזיאון העיצוב כ-500 שרפרפים. לפעמים יוצאת מהתהליך תערוכה מרתקת, ולפעמים מוצר תעשייתי מרגש ומרשים. לצד הרעשנים המוצגים בתערוכה, הושקה אפליקצית מובייל המאפשרת למבקרים בתערוכה לשחק ברעשנים ולשמוע את קולם.
מכניקה וצלילים:
בכמה מן הרעשנים איחד קאופמן בין גוף הרעשן והלשונית, באחרים הציע רעיונות להחלפת גלגל השיניים או הוסיף משקולת, כדי לבחון את השפעתה על התנועה ועל עוצמת הרעש. רעשנים אחדים מבוססים על צורות גאומטריות פשוטות, ובאחרים חוט מתכת סבוך מחליף את גוף הרעשן, את גלגל השיניים או את הלשונית. גוף קופסה סגור של קבוצת רעשנים נוספת מסתיר את המנגנון ורק הפעלתו חושפת אותו. קאופמן בחן גם את השפעת החומר שהרעשן עשוי ממנו על התנועה והצליל שהוא מפיק. הוא השתמש בחומרים פשוטים, עיבד אותם בטכניקות בסיסיות, ובכמה מן הרעשנים עשה שימוש חוזר בחפצים קיימים (“Ready-Made”), שינה אותם או עיבד אותם עיבוד מזערי.
יוצרי
הסרט: עדה רימון ואופק שמר | מוזיקה:
גיא שרף
וגם קצת היסטוריה של רעש...
הרעשן הוא חפץ שתכליתו הרעשה כחלק מפולחן דתי, היה נפוץ באירופה עוד בטרם החלו היהודים להשתמש בחפץ כזה בפורים. בימים שקדמו לחג הפסחא נהגו הנוצרים הקתולים לכנס את המתפללים לתפילה לא על-ידי צלצול בפעמוני הכנסיות אלא באמצעות רעשן. ילדי אותה תקופה בנו רעשנים והשתמשו בהם בטקסי הנקמה בדמותו של יהודה איש קריות - עונש על בגידתו בישו, וגם יצרו בובה בדמותו ושרפו אותה. קהילות היהודים בארצות אלה אימצו את הרעשן, חרף התנגדותם של רבנים. אלה חששו שהרעש יפריע לקהל לשמוע את הקריאה במגילה ושבמסגרת המהומה יושחת רכוש בית-הכנסת. אף-על-פי-כן השתרש מנהג ההרעשה באבנים, בגזרי עץ, בפטישים או ברעשנים בקהילות רבות והיה לחלק בלתי נפרד מחג הפורים, כמו כמה ממנהגי החג האחרים כגון התחפשות.
התערוכה תהיה פתוחה כמעט שנה, אבל למה לא להגיע כבר עכשיו ולספוג קצת השראה מהיצירתיות האינסופית של יעקב קאופמן?
שלכם, יורם בר-סלע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן