30.6.2016

בניין מקומי: אדריכלות מודרנית בימי המנדט הבריטי -

בית המושל בירושלים | 1933
הטרנד של שימור מבנים והגדרת "העיר הלבנה" בתל-אביב כאתר מורשת עולמית, העלו למודעות את ערכי "הסגנון הבינלאומי" והריכוז היוצא דופן של נציגי סגנון אדריכלי זה בישראל. 


מצד שני, תורם מוזיאון ישראל למודעות, בדמות תערוכת "בנין מקומי" העוסקת במפגש המרתק בין אדריכלות הסגנון הבינלאומי, לבין האוכלוסיה והתרבות במדינה שבדרך. כור ההיתוך בין תרבויות שונות, הקורא תגר על מנהגי המערב.



התערוכה החדשה במוזיאון ישראל מציגה כיצד המפגש בין החברה של המדינה שבדרך לבין הסגנון המודרני הבינלאומי, יצר שפה מקורית שהופיעה בתכנון האדריכלי של בתי מגורים ומבני ציבור. עשרות תצלומים ושרטוטים אדריכליים לוקחים את המבקרים למסע בזמן וממחישים את המציאות שהיתה ואת השינוי שחל מאז במפגש בין המרחב הפרטי של התושבים והרחוב. כך, בעוד שבעבר חצרות הבניינים היוו המשך טבעי לרחוב והגינה הפרטית התחברה עם נחלת הכלל, כיום נבנים מגדלים שחזיתם בנויה מקיר זכוכית הנראה מבחוץ כמראה וגדרות הבתים יותר ויותר גבוהות ואיתנות, כדי לגונן על הפרטיות והביטחון האישי.

שנות ה-30 | שפה אדריכלית חדשה נוצרת
הימים הם ימי שנות השלושים של המאה הקודמת. אדריכלות חדשה נוצרת ברחבי העולם, ודווקא בארץ ישראל בה עסוקים בבניין המדינה שבדרך, מאמצים האדריכלים את השפה החדשה. האדריכלות המודרנית ששומרת על גאומטריה פשוטה ונקייה מקישוטים, פוגשת בישראל את הסוציאליזם ואת השאיפה לבנות כאן חברה חדשה. מוזיאון ישראל פותח תערוכה חדשה המציגה את השפה הייחודית שנולדה בישראל שנים ספורות לפני הקמת המדינה וממשיכה להיראות בעיקר ברחובות ת"א, חיפה, ירושלים, בית לחם הגלילית ויבניאל עד היום.

התערוכה תהיה פתוחה בתאריכים 7 ביולי 2016 עד 31 בדצמבר 2016

כמאה תצלומים ושרטוטי יד אדריכליים מקוריים יאפשרו למבקרים לצאת למסע בזמן לתקופה בה ביתו של הפרט היה חלק מהכלל ולהיפך. המסע נערך בערים תל אביב, חיפה וירושלים בהן נפגשו ערכי הסוציאליזם עם הפונקציונאליות והפשטות המודרניים הבינלאומיים. התוצאה: גגות משותפים תוססים בפעילות, מרפסות הממשיכות את פעילות הדיירים בסלון אל תוך הרחוב, חדרי מדרגות נרחבים המאפשרים לדיירים להיפגש בהם ולמזג בין חיי הרחוב הציבורי והחצרות הפרטיות. סגנון אדריכלי ואורח חיים שאיפשרו למשוררים לכתוב על העיר הלבנה, על פגישה ליד הפנס הבודד, על המשחקים ברחוב, על אמא הקוראת לילדיה לשוב הביתה, על שיחות המרפסת, על פעילות הלילה בסימטאות העיר ועוד.

קזינו בת גלים, חיפה, 1934, אדריכל אלפרד גולדברג
ארכיטקטורה בפלשתינה-א"י
התערוכה מבוססת על ספרם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פרייס המאגד מחקר אדריכלי בן למעלה מ-20 שנה: "ארכיטקטורה בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי 1917-1948". כרמי-מלמד ופרייס חקרו עשרות רבות של בניינים וניסו להתחקות אחר המאפיינים האדריכליים המקומיים של התקופה באמצעות ניתוחי מבנים שערכו. רישומים אלה, שריד למסורת כמעט נעלמת של רישומים אדריכליים מרהיבים ביופיים, יוצגו בתערוכה לצד סקיצות מקוריות וצילומי בניינים שצולמו באותה התקופה ויאפשרו לקהל המבקרים להבין את העומד מאחורי שפת האדריכלות המודרנית המקומית.
כיום העיר של אותו עשור אמנם נוכחת, אבל נדחקת הצידה בקצב הולך וגדל על ידי אדריכלות המבטאת תפישת עולם חברתית המקדשת את הפרט ויוצרת חיץ ברור בין הפרטי לציבורי.

מתוך התערוכה | צילם אלי פוזנר

בין הפרויקטים הידועים המוצגים בתערוכה ניתן לראות את בית אגינסקי של שמואל ברקאי (1934), הקזינו בבת גלים של אלפרד גולדברגר (1934), בית מקס ליבלינג של דב כרמי (1936), בית הזכוכית של תאודור מנקס (1938), בית אנגל של זאב רכטר (1933) ומעונות עובדים של אריה שרון (1937).

אוצר התערוכה: אורן שגיב

שלכם, יורם בר-סלע




אשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-
בפייסבוק - facebook.com/Tarbut.and.the.City
גוגל פלוס plus.google.com/Tarbut.and.the.City

אין תגובות:

פרסום תגובה

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן