5.9.2015

"אהבתי הראשונה" – מסמינר הקיבוצים לתיאטרון הבימה

צילום: מיקי נעם אלון
זוג הורים יהודיים ממשפחה אריסטוקרטית מגייסים סטודנט שילמד את בנם הסורר. כך בסיפורו של שלום עליכם "אהבתי הראשונה" שעל פיו נוצרה ההצגה "אהבתי הראשונה" המוצגת בתיאטרון הבימה. בהמשך, עושים התלמיד והמורה הצעיר חיים משוגעים. במקום ללמוד, מוציא הבן את המורה לתרבות רעה של משחקי קלפים ושתיית אלכוהול, כשכלפי ההורים הם משחקים תלמיד שקדן ומורה קפדן. כשמדובר על שידוך עם כלתו העתידית, מאלץ התלמיד את המורה שיכתוב לה מכתבים בשמו. המורה כותב, והכלה המיועדת עונה במכתבי אהבה מרגשים. לאט לאט, מתאהב "כותב הסתרים" בכלה המיועדת, המשתקפת לו מתוך המכתבים. וביום החתונה... תקראו בספר. 

"סיפורו של שלום עליכם כתוב כסרט אילם", אומרת גליה פרדקין שביימה את ההצגה במסגרת קורס שנה ג' במחלקה לתיאטרון של סמינר הקיבוצים. "בחרנו כנושא את הסרט האילם. ראינו המון סרטים וניתחנו יחד את מאפייני הסרט האילם. הסיפורים התמציתיים, התנועתיות המיוחדת של השחקנים, הגוונים, סגנון התאורה, ואפילו השריטות שעל הפילם. כשהרגשתי שחסר לנו סיפור, היה ברור לי ש"אהבתי הראשונה" של שלום עליכם ישלים לנו את ההצגה".


שחקנים עושים סרט
בהצגה בהבימה, צוות של אנשי קולנוע מפיק סרט אילם בעקבות סיפורו של שלום עליכם. בן יוסיפוביץ' משחק דמות של במאי מלא הערכה עצמית, עם יומרות גדולות - בסרט דל תקציב. 120 ק"ג של אגו מנופח... עם לא מעט סדקים צרים ועמוקים. דמות מורכבת של במאי קולנוע שיודע הכל. מאוהב בשחקנית הראשית, אבל יודע שהיא לא בשבילו. רודה בכל הצוות, אבל "מלקק" לשחקן הראשי. מנצח ביד רמה על ההפקה, אבל בסתר ליבו כנראה מתוסכל ממקומו שנשאר מאחורי הקלעים. בעצם היה רוצה לרקוד על המסך כאחד השחקנים.

צילום: מיקי נעם אלון
הבמאי, המשחק תפקיד מרכזי מאד בהצגה, הוא דמות שאוהבים לשנוא, אבל גם אוהבים. הוא נותן את הנשמה. נשמה שרוטה, אבל של בן אדם. חסר רסן. בוטה. ישיר. מישהו שנמצא בכל אחד מאיתנו. הוא מלא חשיבות עצמית ומדבר עם לסת שמוטה שהובילה לגיבוש מבטא אנגלוסקסי מוזר המשלים את הדמות. "בחרתי את דמותו של אלפרד היצ'קוק כהשראה ליצירת הדמות" הוא אומר ומוסיף: "היצ'קוק הסתכל על אנשים וראה בעצם את האסוציאציות המטורפות שלו". מסתכל על ההתרחשויות שלפניו, ורואה "סרטי אימה".



צילום: מיקי נעם אלון
צבעים בשחור לבן
ההצגה עוסקת בטשטוש הגבולות בין ההפקה הקולנועית למציאות. פיצול האישיות של כוכבי ההצגה בין דמותם כחלק מצוות ההפקה, מקומם במסגרת היצירה הקולנועית שהם יוצרים ומקומם במציאות היומיומית. חלקם מנוצלים ומושפלים, וחלקם נערצים ובלי נגישים. 

בהצגה, חוברים כל האלמנטים התיאטרליים לחוויה קסומה. לצד השחקנים הלבושים בתלבושות נפלאות בשחור לבן, מופיעים חלקי התפאורה הדינמיים המתופעלים על ידי השחקנים. הם יוצרים חללים מגוונים, מסתירים וחושפים התרחשויות בעומק הבמה, כחלק אינטגרלי מההתרחשות והבימוי. התאורה מטילה ענן של קסם על המחזה כולו והמוסיקה, שחלקה מנוגנת ב"LIVE" וחלקה מושמעת, מצטטת מיצירותיהם של נינו רוטה, צ'רלי צ'פלין ואחרים. והכל בשחור ולבן האופייניים לסרט האילם – אבל כל כך צבעוניים.

צילום: מיקי נעם אלון
ההצגה שנוצרה בסמינר הקיבוצים נקנתה ע"י הבימה ומוצגת באולם מסקין. "אולי זה ישמע קצת קלישאתי" אומר בן יוסיפוביץ' "אבל זו התרגשות עצומה למצוא את עצמנו מציגים את ההצגה שיצרנו בסמינר, באולם מסקין "בהבימה". ואני מוסיף: שכדאי להזמין כרטיסים הרבה זמן מראש, כי בהצגות הקודמות, כל הכרטיסים נמכרו הרבה לפני ההצגות. 

ההצגות הבאות: 
יום ו', 20 בנובמבר 2015.
ימים ה' ו', 24-25 בדצמבר 2015

בימוי: גליה פרדקין | תפאורה: אדם קלר | תלבושות: רות מילר | דרמטורגיה: איציק ויינגרטן | עריכת מוסיקה: הילית רוזנטל | עיצוב תאורה: מאיר אלון

שחקנים יוצרים - שלי בן-יוסף, חן גבעתי, מתן גורן, נמרוד דגן, אורן דיקמן, בן יוסיפוביץ', ינון כהן, לינה אנה כסטרופ, אבישי מרידור, רוני נתנאל, אדם שפר.

זו הצגה יצירתית ומיוחדת, ויחד עם זאת, פשוטה, ברורה ומדברת בגובה העיניים. אסור להחמיץ.

שלכם, יורם בר-סלע





נשמח לשמוע את דעתך על הנושא, ניתן להשאיר תגובה, ממש פה למטה בבלוג או ברשתות החברתיות.

לקבלת עדכון על כל פוסט חדש שעולה - צרפו את "תרבות אנד דה סיטי" לחברים שלכם-

אין תגובות:

פרסום תגובה

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן