29.5.2012

לשם ובחזרה - יחסי יהודים-גרמנים-פולנים | 2 תערוכות חדשות במוזיאון ישראל


בימים אלה נפתחות שתי תערוכות במוזיאון ישראל בירושלים שיוצגו במקביל עד לנעילתן ב- 27 לאוקטובר.

לשם ובחזרה | יוזף בויס וטדאוש קנטור | אוצרים: סוזן לנדו וירומיר ידלינסקי

תערוכה משותפת של האמנים, יוזף בויס וטדאוש קנטור, שפעלו במקביל באירופה של המאה העשרים. בויס הגרמני וקנטור הפולני, שניהם התייחסו בעבודותיהם ליחסים המורכבים ורבי התהפוכות בין היהודים-גרמנים-פולנים שאותם חוו בחייהם. שניהם עוסקים בתיעוד של זכרון. המרחב האומנותי שלהם הינו רב תחומי ורב גוני - מיצבים, סרטים קצרים, רישומים ופסלים, מצגות, מופעים, הצגות, הפגנות רחוב, הרצאות, סמינרים, דיונים ועוד. האמנות שלהם, בעיקר של קנטור,  שהגדיר את עבודתו תחת הכותרת "תיאטרון הכאב", חזותית מאוד, תיאטרלית ולעיתים גרוטסקית וקשה לעיכול.
טדאוש קנטור אופניים קטנים / בובת ילד על אופניים (מתוך "הכיתה המתה", 1975) | צילום: – אלי פוזנר


נוישטיין | רישומים | אוצרת מאירה פרי-להמן

בגלריה הסמוכה מוצגת התערוכה "יהושע נוישטיין: כלומר רישום" המסכמת 45 שנות פעילות.
גם לנוישטיין  יש נגיעה אישית עמוקה לנושא היהודי – פולני – גרמני. כיהודי שנולד באזור בגרמניה שבהמשך הפך להיות חלק מפולין. כילד היגר עם משפחתו לארה"ב, הגיע לארץ בגיל 24 וחי כאן כ-15 שנה (במהלכן אף עמד תקופה קצרה  כראש החוג לאמנות באקדמיה בצלאל). כיום הוא חי ויוצר לסירוגין בניו יורק ובתל אביב.

הפריזמה שדרכה ניתן להתבונן בכל העבודות היא פריזמת המימדים; נוישטיין שואל שאלות, בוחן את הגבולות ומהלך כל הזמן על הקצוות שבין הדו, לתלת, לעיתים ארבעת המימד. הוא מאתגר את התחום ואותנו כצופים ללא הרף. לדוגמא מיצב הוידאו "מיין למים"  שבו ההשתנות בצבע היין כתוצאה מטיפות מים שמטפטפות מהברז יוצרת תוצר ויזואלי המשתנה תמידית.

על פי נוישטיין, הדרך הטובה ביותר להתייחס לעבודותיו היא פשוט לתאר אותן ואת תהליך יצירתן, אחד לאחד, באופן הטכני ביותר. משם תעלינה השאלות והמשמעויות.

יהושע נוישטיין, צילום מתוך מיצב הוידאו "מיין למים" 2003, 120 דקות | צילום: – אלי פוזנר

עוד מאפיין מובהק של עבודותיו, הוא העובדה שהתהליך והפעולות שיצרו את האובייקט הסופי הם חלק בלתי נפרד, ובחלק מהעבודות אף מרכזי יותר, מהתוצאה. לדוגמא העבודה "ריבוע מחוק ומועתק". העבודה מורכבת מדף גדול שהאמן כיסה בשרבוט כהה ולאחר מכן יצר צורת ריבוע על ידי מחיקה בתוך האזור הכהה. את פירורי המחיקה אסף בשקית והדביק אותם מתחת לרישום.

להלן קטע של מהמאמר "צירופי לשון" של ניקולה טרצי , על עבודתו של נוישטיין מתוך הקטלוג המלווה את התערוכה : "... ריבוע מחוק ומועתק משתמש בכלים הבסיסיים והמוסכמים ביותר של טכניקת הרישום : עפרון גרפיט ומחק. ואולם, ככל שמתקרבים אל העבודה ברור שפעולתו של נוישטיין יוצרת בה בעת תפיסה פשוטה ומורכבת של המציאות. המילה "מציאות" חשובה כאן מאוד משום שעל אף הפרשנות האפשרית של העבודה במסגרת מורשת האמנות החזותית ושפתה, "ריבוע מחוק ומועתק" הוא בראש ובראשונה פעולה פילוסופית. פועלו הפשוט של נוישטיין בעבודה זו אינו מקרי; למען האמת, על ידי הצגה או עריכה מחודשת של פעולה יום יומית החוזרת על עצמה, העבודה מכוונת למקד את תשומת ליבנו אל המהפכות (שלבים קצרצרים שמצטרפים למהלך גדול) הקטנות שאפשר לראות כשמתבוננים מקרוב בפעולות שגרתיות ומובנות מאליהן. במסגרת שבה פעולת האמן והדימוי הסופי גם יחד הם בסיסיים אבל צירופן מהפכני, האוקסימורון עצמו ולא הדימוי או הפעולה נעשים לנושא הרישום".

יהושע נוישטיין, ריבוע מחוק ומועתק, 1973 | צילום: – אלי פוזנר

נוישטיין מהלך על גבולות דקים ועדינים מאוד שבין תהליך לתוצאה, ובין מימד אחד למשנהו. בחקרנות המעודנת שלו, הוא בודק ללא הרף הגדרות וגבולות שכביכול מובנים לנו מאליהם. האופן הצנוע והרגיש שבו הוא ניגש לשאלות אלה,  מניב תערוכה מאתגרת אינטלקטואלית, מרגשת ונוגעת.

להזכירכם, שתי התערוכות תנעלנה ב – 27/10/2012.
לינק לתערוכה  "יהושע נוישטיין: כלומר רישום" במוזיאון ישראל
לינק לתערוכה "יוזף בויס | טדאוש קנטור: לשם ובחזרה"  במוזיאון ישראל

דנה שני - אביטל

אין תגובות:

פרסום תגובה

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן