4.2.2012

The Clock - השעון - מיצג הקולנוע של Christian Marclay מוקרן שוב במוזיאון ישראל

סוף מלחמת העולם הראשונה. רגע לפני חצות. בעוד 3 דקות, עומד מטען נפץ ענק שהטמינו הגרמנים להחריב את העיירה Marville שבצרפת. החייל הסקוטי ג'יימס פלומפיק, (חובב ציפורים שנחשב בטעות כמומחה לפירוק פצצות) עומד בראש מגדל הכנסייה ואין לו מושג מה לעשות. "בחצות, כשהחייל יכה בפעמון, יופעל המטען". כך נכתב בדיווח הסודי של הכוח הגרמני, שנתפס בדרך ליעדו. פלומפיק שנמלט מרודפיו הגרמנים, נתקע בטעות בין ידו של פסל החייל שלצד השעון, לבין הפעמון שהיא עומדת להכות בו. העיירה ניצלה, ומיצג The Clock ממשיך לדרמות אחרות, המתחלפות כל כמה שניות. עבודת האמנות הזו מאפשרת לנו לצפות ולהאזין לזמן שחולף, במשך 24 שעות רצופות, כשהוא מתואם עם לשעון המקומי. תקתוקים. מחוגים זזים. מטוטלות מתנדנדות בארשת של חשיבות. אנשים מתוחים מביטים בשעון, בני זוג נפרדים, ואהובות שמתעוררות לקול צלצול הטלפון באמצע הלילה, מפהקות ושואלות בקול מנומנם: אממממממ, מה השעה?


"השעון", יצירת-המופת מאת האמן כריסטיאן מרקליי תוצג שוב לקהל במוזיאון ישראל החל מ-23.7.13.

הקרנה מיוחדת במשך 24 שעות ברציפות מיום ד', 28.8.13 בשעה 17.00 ועד יום ה, 29.8.13 בשעה 17.00 - הכניסה חינם מ- 21:00-09:00 בבוקר. למי שיכול, אני ממליץ לראות את קטעי ההקרנה סביב חצות בלילה. זו שעה מאד דרמטית ומופיעה בסרטים רבים.

מיצג השעון נוצר ב- 2010. הוא סרט שנמשך 24 שעות בדיוק. ברצף. לצורך עריכתו, אסף האמן הבריטי Christian Marclay מעל 4,000 קטעי סרטים, שבהם רואים שעון או שמישהו אומר מה השעה. חלקם, קטעים שנחרתו בזיכרון כמו הרולד לויד תלוי על מחוגי השעון בשעה 18 דקות לפני 4, שעון הפטנטים שמעיר את ג'יימס בונד מהמדיציה בסרט "האיש שלנו פלינט" והשעון הדיגיטאלי של מטען הנפץ שמציל את העולם בסרט ארמגדון, ושולח את הארי סטאמפר (ברוס וויליס) לעולם שכולו טוב. מטבעו של דבר, אלה קטעים דרמטיים, שהרי רק בקטעים אלה מציגים שעון בסרט, לא? בעריכה, עשה היוצר מלאכת מחשבת. הוא יצר סרט מתח, שהקטעים בו מתחברים לרצף קולנועי מרתק. בכל מקום, מוקרן הסרט בסינכרון מדוייק לשעון המקומי.



המיצג מעורר מחשבות. על התבגרות. על הזדמנויות שחולפות לבלי שוב. על המקריות שבחיים. מעבר להתבוננות בזמן שחולף ולא ישוב, מדהים לראות שאין דקה ביממה, שלא הופיעה בסרטי הקולנוע. שעת חצות היא כמובן דרמטית מאד, אבל גם בשעות אחרות של היממה, ישבתי מרותק.


מוזיאון ישראל רכש את "השעון" בשיתוף עם מרכז פומפידו בפריז וטייט גלרי בלונדון. אז למי שלא הספיק לראות את המיצג בסדרת ההקרנות הקודמת, הנה הזדמנות נוספת. ומי שראה קטעים מתוכו, יוכל לצפות בקטעים נוספים. אפשר להיכנס וצאת מתי שרוצים. רק הצטיידו בסבלנות. המון אנשים רוצים לראות את היצירה, ובצדק. 

שלכם,
יורם בר-סלע


לפרטים על כותב המאמר - הקליקו כאן



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן