15.8.2010

פיסול קרמי בהודו

בכפרים הטמיליים בדרום הודו ישנה מסורת עתיקה של בניית סוסי טרקוטה ענקיים. סוסים אלה בגובה של עד 5 מ' הם הישג טכני ואומנותי יוצא דופן. השיטה בה נבנים ונשרפים דמויות ענק אלה יוצאת דופן במורכבותה. חלקם של הסוסים הפזורים היום בסביבות העיר Chidambaram הם בני מאה שנים לפחות.



אומנות זו של עבודה בחימר למטרות פולחניות (שהוחלפה בהודו בשנים הארונות בעבודה בבטון) היא על סף גוויעה ורק במספר כפרים נידחים (למשל Puthur) עדיין נשמרת מסורת זו. הטכניקה היא כזו שבה כל העבודה מתבצעת באתר הבניה. לחימר המקומי מוסיפים גבעולי קש (גבעולי אורז) למטרות חוזק קונסטרוקטיבי, תחילה נבנות הרגליים בתהליך האורך שלושה ימים(הצוות הוא בן חמישה אנשים)לאחר שהן מתקשות ומסוגלות לשאת את מבנה הגשר מעליהן -מוקם האחרון.



בימים הבאים מוסיפים שכבת חימר על החלקים הבסיסים המשמשת לכיור הדמויות, מוטות במבוק מוצבים כתמיכות בתוך ומחוץ לסוס כדי לתמוך ולחזק אותו.





לבסוף שריפה במקום,הגוף נעטף בענפים וזרדים וסביבו מוקם מעטפת עשויה חימר לשמש כתנור. (כל התהליך אורך שבועיים).



באדיבות -רון דה בואה(Ron du Bois) מאוניברסיטת אוקלהומה סטייט

אין תגובות:

פרסום תגובה

מוזמנים להשאיר את תגובתכם, כאן